מהו דכאון? ◾ מה ייחודי אצל גברים? ◾ ואיך אפשר לצאת ממנו?
מה קורה לאחר שאנו מגיעים לעולם? תינוקות נולדים – והם רוצים לישון, ולאכול. כאשר הם נרגעים, הם ישנים. אבל כבר בגיל צעיר מאוד, בערך כעבור חודשיים מהלידה, מתחילים להתפתח רצונות. מדוע אנחנו לא מסתפקים גם כבוגרים, באוכל, הפרשות ושינה? התשובה היא כי מתפתחים בנו שני אלמנטים: דמיון וקשר בינאישי. אנחנו רואים את ההורים שלנו, מזהים אותם ומדמיינים שאנחנו גם יכולים להתנהג כמותם, ללכת, להרים חפצים ועוד. אנו מדמיינים שאנחנו מפעילים אותם, מדמיינים שאנחנו יכולים להגיע למדף גבוה, לרוץ מהר יותר, וכדומה.
הקשר הבינאישי עם ההורים שלנו, הוא אלמנט חשוב מאוד בהבנת המוטיבציה האנושית. הרצון תמיד יכלול דמיון אשר מערב אנשים נוספים ביחס אלינו. למשל: להשיג אותה, לנצח אותם, שהם יאהבו אותי וכולי.
בקשר הבינאישי של ילד עם אב, או אם, ישנם שלושה אלמנטים. והאלמנטים הללו מייצרים סולם הערכה עצמית עבור הילד: א. חשיבות האדם הבוגר – ההורה חשוב לי. חשוב לי מה הוא חושב עלי. הילד רוצה שהאבא יאהב אותו, יתגאה בו, ישמח בו. ב. הילד מרים את ערכו של האבא. האבא יותר חשוב, וגם יותר טוב, יש לו תכונות כמו חכמה, חוזק, הצלחה, ספורטיביות שבהן הוא טוב יותר מאחרים.
ג. אם א+ב מתקיימים אז אם אני כמו ההורה ואנחנו יחד, אז גם אני חזק, טוב, מהיר. וכשאהיה גדול, אהיה עוד יותר חזק וכולי. הרצון מבטא משהו שאין לנו עדיין. ואם כבר קיבלנו אותו והצורך התמלא – לא יהיה לנו עוד רצון ולא תהיה מוטיבציה.
אנחנו בריאים ושמחים דווקא כשאנחנו לא מסופקים במאה אחוז – אלא כאשר יש לנו מוטיבציה להשיג משהו. אז יש לנו עניין ואתגר.
דיכאון הוא נסיגה למיטה – למצב של תינוק. כאשר האדם המדוכא מנסה להרגיע את הצרכים הבסיסיים כמו שינה. מנסה לא להרגיש דבר.
גברים מחונכים בחברה שלנו להיות מאוד מאוד קשובים לרצונות ולמוטיבציות שלהם. על מנת למלא את תפקידי המפרנס והמגן המסורתיים, גברים מחונכים להתאמץ יותר, להצליח, לא לוותר, ולתת לרצון להוביל, גם על חשבון הרגשות והצרכים שלנו. לכן אצל גברים יש קשר הדוק מאוד בין רצון לדיכאון. ובין דיכאון לגבריות. גבר יכול להרגיש שהוא איבד את הגבריות שלו, כאשר הוא מדוכא.
למה גברים (וגם נשים) נכנסים לדיכאון? תמיד מפני שקרה משהו. מאוד נדירים המקרים, וגם על כך קיים ויכוח, האם בכלל הם קיימים? שנולד תינוק כשהוא כבר במצב של דיכאון. ברוב המקרים, קרה משהו אשר גרם לאדם שבר. זה יכול להיות אירוע, או שרשרת אירועים, שגרמה למשבר בעולם הדמיון. ועולם הדמיון הצטמצם או נסגר לתקופה. ואז אין רצון, אין גיוון, אין משמעות.
הדבר העיקרי שנשבר לפני שאדם נכנס לדיכאון הוא הקשר הבינאישי: לאדם בדיכאון לא אכפת מאנשים בקרבתו. זה חלק מצמצום היכולת לחשוב, לדמיין ולתכנן. לאדם כזה אין אפשרות לרצות משהו ולתכנן להשיג אותו ובאותה מידה לא אכפת לו לרצות, להשיג ולתכנן ואין לו בשביל מי – אלו תהליכים שהולכים יחד. לאדם במשבר ודיכאון אין מטרות.
טיפול בדיכאון: איך יוצאים מזה? חשוב להבין מה קרה. מה היה לפני ומה קרה בזמן המשבר ובגלל המשבר. המטפל והמטופל צריכים ממש לחקור את הנקודה. לא בגלל שזה מדע מדויק, או בשביל ההיסטוריה, אלא בגלל שככה ניתן לחשוב מחדש על האנשים החשובים, על הרצונות החשובים, ואולי למצוא מחשבות חדשות.
איך משחזרים את המוטיבציה והרצון? יש הרבה המלצות. אולם ההמלצה הבסיסית היא חיבור בינאישי. למצוא מישהו או מישהי משמעותי לי. למצוא מישהו שאני מעריך, שאני רוצה להיות כמוהו ושווה לו. למצוא מישהו שאני יכול להצטרף אליו. זו גם הסיבה לקבוצות שאנחנו עושים בעמותה.
אחת השאלות החשובות שמטפל ומטופל עוסקים בהן עם הגברים בעמותה היא,
מהו מקום המשבר?
האם העצב וההתכנסות פנימה, חוסר חשק חברתי, חוסר חשק מקצועי וכולי, הם תגובה זמנית למשבר הנוכחי? או תגובה זמנית שהופכת להיות קבועה? או שהיא תגובה בכלל ממקורות ראשוניים מהילדות?
שרק קיבלה חיזוק מהמשבר הנוכחי.
כמובן שמותר להתאבל, ולכעוס ולפרוש הצידה כי קרו או קורים לך דברים קשים וכואבים – זה טבעי.
השאלה העיקרית היא - האם זה יצמצם אותך לתמיד? או שזה יעבור והמצב יחזור לאיזון? מה אתה מוכן לעשות בכדי להבין את הגורמים לדכאון במטרה לשנות את המצב? וכמה זמן אתה מוכן לתת לזה?
