שליטה וסימטריה באלימות זוגית. מחקר סטודנטים באוניברסיטאות ב-32 מדינות, כולל ישראל.

1. שם המאמר והמחבר  (נתונים מישראל מטה)

שם המאמר (באנגלית): Dominance and Symmetry in Partner Violence by Male and Female University Students in 32 Nations

שם המאמר (עברית): שליטה וסימטריה באלימות בין בני זוג מאת סטודנטים וסטודנטיות באוניברסיטאות ב-32 מדינות.

קישור למאמר המלא: https://www.byourside.org/_files/ugd/32a7d3_284b10482ee148a2b774656a1be5e722.pdf

מחבר: פרופ' מארי א. שטראוס (Murray A. Straus) — מעבדת המחקר למשפחה, אוניברסיטת ניו המפשייר, דורהם, ארצות הברית

שנת פרסום: המאמר פורסם בשנת 2008 בכתב העת Children and Youth Services Review (כרך 30, עמ' 252–275), והוא מדווח על ממצאי מחקר אמפירי רב-לאומי שנאסף כחלק מInternational Dating Violence Study.

2. תקציר

מחקר אמפירי כמותי בין-לאומי המבוסס על שאלון אחיד שהופץ בכיתות אוניברסיטאיות ב-32 מדינות. הסטודנטים והסטודנטיות דיווחו בשאלון על שני המצבים גם יחד — כלומר, הן על אלימות שהם יזמו (ביצעו) והן על אלימות שהם נפגעו ממנה (חוו כקורבנות) ב-12 החודשים שקדמו למחקר. "המחקר בחן את האמונות הנפוצות לפיהן אלימות פיזית כנגד בני/בנות זוג (PV) בזוגיות נישואין, דיור משותף ויחסי היכרות מבוצעת כמעט אך ורק על ידי גברים, וכי גורם הסיכון המרכזי לאלימות זו הוא שליטה גברית ביחסים. הנתונים האמפיריים בנושאים אלה סופקו על ידי 13,601 סטודנטים ב-32 מדינות שהשתתפו ב-International Dating Violence Study. תוצאות החלק הראשון של המאמר מראות כי כמעט שליש מהסטודנטיות כמו גם מהסטודנטים תקפו פיזית בן/בת זוג במהלך 12 החודשים הקודמים, וכי הדפוס השכיח ביותר היה דו-כיווני, כלומר שני הצדדים אלימים, ולאחריו אלימות של הנשים בלבד. אלימות של הגבר בלבד הייתה הדפוס הנדיר ביותר לפי הדיווח של שני המינים. החלק השני של המאמר מתמקד בשאלה האם קיימת סימטריה מגדרית בהיבט מכריע של האטיולוגיה של אלימות בין בני זוג — שליטה על ידי אחד מבני הזוג. התוצאות מראות כי שליטה על ידי כל אחד מבני הזוג בין אם הגבר ובין אם האישה, קשורה להסתברות מוגברת לאלימות. ממצאים אלה, יחד עם ממצאים ממחקרים אחרים רבים, מעמידים בספק את ההנחה לפיה אלימות בין בני זוג היא מצד גברים בעיקרה ושכאשר נשים אלימות, זה בדרך כלל הגנה עצמית. מכיוון שהנחות אלה הן מרכיבים מכריעים כמעט בכל תוכניות המניעה והטיפול, נדרשת עדכון יסודי כדי להתאים את התוכניות לנתונים האמפיריים."

3. סיכום תובנות, נתונים ומידע חשובים מהמאמר

היקף הנתונים המצטבר

• 13,601 סטודנטים מ-68 אוניברסיטאות ב-32 מדינות השתתפו במחקר, כחלק מה-International Dating Violence Study הבין-לאומי.

• גודל המדגם הלאומי החציוני עמד על 241 משיבים, עם טווח בין 90 ל-4,040.

• 71% מהמשיבים היו נשים, מאחר שהשאלונים הופצו בעיקר בקורסים מהמדעים החברתיים שבהם נשים מהוות רוב.

• רק סטודנטים שהיו ביחסים של חודש לפחות נכללו בניתוחים.

• נוסף לנתוני המחקר הנוכחי, המאמר סוקר ומסכם ממצאים ממחקרים לאומיים ובין-לאומיים נוספים רבים, ביניהם ה-National Family Violence Surveys (1975, 1985), ה-National Comorbidity Study, ו-Global School-based Health Survey של ארגון הבריאות העולמי.
  

תזה מרכזית

• הטענה המרכזית של המאמר היא שאלימות בין בני זוג אינה תופעה שמקורה רק בגברים. הדפוס הנפוץ ביותר הוא אלימות דו-כיוונית (שני הצדדים אלימים), ואחריה אלימות על ידי האישה בלבד — אלימות על ידי הגבר בלבד היא הדפוס הנדיר ביותר.
  

• כמו כן, שליטה ודומיננטיות אינן מאפיין גברי ייחודי: נשים מפגינות שיעורי שליטה דומים לגברים, ושליטה על ידי שני המינים כאחד מהווה גורם סיכון לאלימות. ממצאים אלה מחייבים שינוי פרדיגמה בתוכניות המניעה והטיפול.

  להלן פסקה המרכזת חלק מהנתונים הנוגעים לישראל המופיעים במאמר:
  

  ישראל נכללת כאחת מ-32 המדינות שנחקרו במסגרת ה-International Dating Violence Study. בתחום שיעורי האלימות הכללית (Overall Assault), דיווחו 21.4% מהגברים הישראלים ו-18.0% מהנשים הישראליות על תקיפה קלה של בן/בת הזוג ב-12 החודשים שקדמו למחקר, מה שמצביע על פערים זניחים סטטיסטית ועל סימטריה. בתחום האלימות החמורה (Severe Assault), דיווחו 8.9% מהגברים ו-7.2% מהנשים על תקיפה חמורה (כגון אגרוף, בעיטה, חנק), מה ששוב מצביע על פערים זניחים סטטיסטית ועל סימטריה.. באשר לדפוסי ההדדיות (Bidirectionality), ישראל מציגה שיעור כולל של אלימות במערכת יחסים של 18.6% מסך הסטודנטים ומתוך הזוגות שבהם הייתה אלימות כלשהי, 9.8% תוארו כ"גבר בלבד", 27.8% כ"אישה בלבד", ו-62.3% כ"שניהם אלימים" וזהו דפוס המהווה הבדל מובהק סטטיסטית, כך שהמידע במחקר מצביע על כך שנשים אלימות פי שלושה מגברים. לגבי אלימות חמורה בלבד, שיעור הזוגות האלימים בישראל עמד על 7.5%, מתוכם 15.3% גבר בלבד, 23.0% אישה בלבד, ו-61.5% שניהם. בתחום מדד השליטה (Dominance Scale), ישראל מדורגת בין המדינות עם ציוני שליטה נמוכים יחסית: 1.81 לגברים ו-1.86 לנשים, כאשר ציון הנשים גבוה מזה של הגברים, בהתאם לדפוס שנמצא ב-24 מתוך 32 המדינות שנחקרו.
  

סוגי המחקרים והמתודולוגיה

• מחקר אמפירי כמותי בין-לאומי המבוסס על שאלון אחיד שהופץ בכיתות אוניברסיטאיות ב-32 מדינות. הסטודנטים והסטודנטיות דיווחו בשאלון על שני המצבים גם יחד — כלומר, הן על אלימות שהם יזמו (ביצעו) והן על אלימות שהם נפגעו ממנה (חוו כקורבנות) ב-12 החודשים שקדמו למחקר.
  

מגוון אוכלוסיות יעד

• אוכלוסיית המחקר: סטודנטים ואוניברסיטאיים בגילאי 18–40 (גיל חציוני 22.3) שהיו ביחסי זוגיות מתמשכים.

• קשת גיאוגרפית רחבה: 32 מדינות מכל רחבי העולם, ביניהן ארה"ב, ישראל, יפן, סין, הונג קונג, אירן, טנזניה, גרמניה, שוודיה, ניו זילנד, ברזיל, מקסיקו, רוסיה, הודו, אוסטרליה ועוד.

• המחקר מדגיש את ההבדלים הגדולים בין המדינות, מה שמשקף הקשרים תרבותיים ומבניים שונים.
  

ממצאים מרכזיים

• שכיחות אלימות כללית: בממוצע, כ-25% מהגברים ו-32% מהנשים דיווחו על תקיפה פיזית של בן/בת הזוג ב-12 החודשים שקדמו למחקר.

• אלימות חמורה: 8% מהגברים ו-11% מהנשים דיווחו על תקיפה חמורה (כגון אגרוף, בעיטה, חנק).

• דפוסי הדו-כיוונות: בקרב הזוגות שבהם דווחה אלימות, מעל 68% תוארו כ"שניהם אלימים", כ-21% כ"אישה בלבד", ורק כ-10% כ"גבר בלבד", ממצא שנשמר בכל 32 המדינות ללא יוצא מן הכלל.

• שליטה ומגדר: ממוצעי ציוני השליטה של נשים היו גבוהים מאלה של גברים ב-24 מתוך 32 המדינות, בסתירה לתפיסה הפמיניסטית הרווחת.

• שליטה כגורם סיכון: שליטה של האישה נמצאה קשורה בצורה חזקה אף יותר לאלימות דו-כיוונית ולאלימות נשית בלבד, בהשוואה לשליטה הגברית.
  

חשיבות מתודולוגית ויישומית

• תרומה אקדמית: המאמר מספק ראיות רב-לאומיות חסרות תקדים לאתגור שתי הנחות יסוד מרכזיות בתחום אלימות בין בני זוג — שאלימות היא בעיקרה גברית, ושנשים אלימות בעיקר להגנה עצמית. הממצאים מעגנים ומחזקים ספרות ענפה ממחקרים צפון-אמריקאיים ומרחיבים אותה למדינות שלא נחקרו בהיקף כה רחב.

• תרומה מתודולוגית: הצגת וכינון השימוש ב-Mutuality Types (סוגי הדדיות) ככלי חיוני לסיווג אלימות, שמאפשר לחקור את ממד הדדיות האלימות גם כאשר רק צד אחד ממלא את השאלון.

• תרומה יישומית-טיפולית: הממצאים מחייבים שינוי פרדיגמטי ביסודות תוכניות המניעה והטיפול. המחבר קורא להחליף את ההנחת יסוד שאלימות היא "פשע גברי" בהנחה שהיא בעיקרה דו-כיוונית, לאמץ מודל סיכון רב-גורמי, ולפתח תוכניות המכוונות לשני המינים כאחד. המחבר מדגיש כי תוכניות כמו "Duluth" המבוססות על מודל הדומיננטיות הגברית-פטריארכלית יש לאתגר ולעדכן לאור הנתונים האמפיריים הנרחבים.

• מגבלות: המחקר מבוסס על מדגם של סטודנטים (לא מייצג את האוכלוסייה הכללית), על נתונים חתכיים (ולא אורכיים), ואינו כולל מדד ישיר להגנה עצמית. עם זאת, מחבר המאמר מצביע על ממצאים עקביים ממחקרים רבים נוספים כראיה לתוקף חוץ-מדגמי. קישור נוסף למאמר.